מצאתי כתוב משל [לשני] בני אדם שהיו להם שני עבדים האחד משמר עדרו ויושב לו מנגד, והאחד בנה לו דיר ונעל בפני עדרו כראוי, זה שלא נעל לפניהם בא זאב וטרף, ובא ארי ודרס, אבל זה שסיכך ובנה דירו אינו מתיירא [לא מפני הזאב ולא מפני הארי], כך בחול לפי שאין ישראל עסוקין במצוות, ונזהרין שלא להדליק, הבטיחן הקב"ה שאין להם לירא מפני המזיקין, שמסככת עליהם מצות שבת, שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת [וגו'] ברית עולם (שמות ל"א ט"ז), ברית כרותה להם שלא יזוקו שאני משמרם וזאת היא אות שביני וביניכם, שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת וגו' ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שם שם ט"ז י"ז):
סידור רש"י · סימן תע״ו
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.