למנחה קורין ויחל, ומפטיר דרשו, כשאר תעניות, ומתפללין נחם בבונה ירושלים, וערבית ושחרית מתפלל השליח [ציבור] ענינו בין גואל לרופא והיחיד בשומע תפלה, ויש שפורשים מבשר ויין גם בלילה הזה לאחר התענית, משום אנינות הלב ותוקפו של צום, ועוד דאמר ר' יוחנן בן זכאי אי הואי התם הוה קבענא ליה בעשירי, דעיקר שריפה בדידיה הוה, שכן לערב הציתו בו את האש ושרף לילו של עשירי ויומו, אמרו לו אתחולי פורענותא מיהא בתשעה הוה:
סידור רש"י · סימן ת״ח
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.