ורבינו שלמה במסכת ע"ז פסק בכולה מסכתא מין במינו בששים בשמעתא דבתר שמא אזלינן ופסק דאין הלכה כן, אלא כל איסורין שבתורה אפילו במינו בששים לפי שהוא סבור אכולהו מילי קאי, ולא היא, אלא כמו שפירשתי למעלה, וגם בשילהי ע"ז פסק כמו כן, ואשר הוזקקתי לכל אלו ראיות לפי שפירשתי לפי דעתי ופסקתי לפי הנראה וחברו עלי [חבירי] כתרנגולין של בית בוקיא, ואחר כך חיפשתי ובקשתי אלה ומצאתי ולא על פיהם דנתי בתחילה, כי הדבר פשוט למבינים ותו בעינא דאימא מילתא ומסתפינא מחברייא דאפילו חמץ בפסח נראה לי בששים כר' יוחנן ועיקר דשמעתא גירסא ופי' הכי אמר רב.
סידור רש"י · סימן ת״א, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.