ואני יצחק חפשתי בפרק אלו עוברין ולא מצאתי דאמרי רבנן דאיסורא איכא אלא על עירובו בולא כלום אמרי. ונראה לי דאפילו איסורא ליכא הואיל דקיימא לן כר' שמעון דלאחר הפסח מותר ולא קניס אלא במינו, ועוד דקאמר תלמודא בהדיא לידרוש להו אי לאו משום דאתרא דרב הוה ואי אסורא איכא במידי אחרינא היכי מצי למידרש, אלא ודאי גלי לן בקדירות והוא הדין למיני אחרינא דליכא איסורא בעין. וגם מדברי רבי' שלמה יש ראיה קצת דקאמר בקדירות תרי טעמי, חד טעמא מיהא איכא משום דקיימא לן כר' שמעון דתערובתו לאחר זמנו מותר, ומותר לכתחילה משמע, והילכתא קדירות בפסח לא ישברו, כדפסק רבא לעיל, דעל ידי תערובתו לא גזר.
סידור רש"י · סימן ת׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.