ואם חל להיות במוצאי שבת, מברך בורא פרי הגפן, ואשר בחר בנו, בורא מאורי האש, ואינו מריח בבשמים, גזירה שמא יקטמנו, ועוד מפני איבוד נפש, ואומר המבדיל בין קודש (לחול), ושהחיינו, וסימנך י' ק' נ' ה' ז', ושותין בהסיבות שמאל דרך חירות ומברכין בא"י אמ"ה על הגפן ועל פרי הגפן וכו', ונוטלין ידיהם, ומברכין על נטילת ידים על שם כלי ששמו אנטל וזה כללו של דבר, כמו כן בכל שבתות השנה, שאינו נוטל ידיו עד שיקדש, דבעינן נטילת ידים לשם סעודה, ועכשיו נראה כנוטל ידיו לשם קידוש, ולא לשם סעודה, דהוי כנוטל ידיו לפירות, דהוי מגסי הרוח:
סידור רש"י · סימן שפ״ב, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.