ואין לשין בפסח שתי מידות, כדי שלא תבא [העיסה] לידי חימוץ, ואף (הן) [אין] מקטפין, והלש אותן אינו יודע למה הוא מודד, ומה לנו מידה בפסח, אלא לא פחות ולא יותר ממ"ג ביצים וחומש ביצה כדי שלא להפקיע תורת חלה ממנה, ששיעור חלה בכך, וכן עולה חלה בגימטריא מ"ג, אבל אם היתה יתירה ד' או ה' אין לחוש בכך, כיצד הוא עושה מכניס מ"ג בצים בכלי מלא מים על כל גדותיו, ובמים הנשפכים חוצה זה שיעור מידת קמח לחלה, כאותה ששנינו בתוספתא דנזיר, נזיר ששותה מכל משקין האסורין לו, מתרין בו שלא ישתה ואם שתה חייב על כל אחת ואחת, וכמה שיעורו בכזית, וכולן מצטרפין לכזית, היין והחומץ כיוצא בהן, וכיצד יעשה, מביא כוס מלא יין, ומביא זית (או אגוז) [אגורי] ונותן לתוכו ושופע, אם שתה כיוצא בו חייב, ואם לאו פטור, וגזירת הכתוב היא דמידת העומר מחייבת בחלה שלמדנו לחם הארץ, דכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' (במדבר ט"ו י"ט), ולמדנו מלחם שמים, דכתיב לקטו לחם משנה (שמות ט"ז כ"ב), מה לחם שמים עומר ליום, שעולה למ"ג ביצים וחומש ביצה, כך לחם הארץ אינו מתחייב בחלה פחות ממ"ג ביצים וחומש ביצה. וזהו עשירית האיפה:
סידור רש"י · סימן שס״ו
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.