וקדירות של חרס שנשתמשו בהן לפני פסח, מניחן עד לאחר הפסח ושוב עושה בהן כל צורכן, ואפילו במינן, ואין צריך לשוברן, ואע"ג דקיימא לן הילכתא כרב באיסורי בעלמא, הכא הילכתא כשמואל, דאמר לא ישברו, הואיל וכולהו תנאי קיימי כוותיה, ומפ[ס]קינן הלכתא כוותיה דאמר [רבא הלכתא] חמץ בזמנו בפסח בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב, שלא בזמנו (איסורן) אחר הפסח בין במינו בין שלא במינו מותר כר' שמעון, ושמואל כר' שמעון סבירא ליה דאמר להו שמואל להנהו דמזבני כנדי אשוו זבינייכו, ואי לא דרישנא לכו כר' שמעון:
סידור רש"י · סימן שס״ב
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.