בא לטהר כליו שוטפן ומדיחן יפה יפה ואין צריך לגוררן אלא מגעילן ברותחין ובכלי ראשון, וכל כלי מתכת כגון יורה ומחבת, וכל כלי שיש בו בית קבול, בין של ברזל בין של נחשת, יעשה להם שפה של טיט על שפתים, כדאמרינן בע"ז, ובעוד שהן רותחין ישפוך המים וישטפם במים קרים, ואחר כך יתן הכלים שטיהרם במים וירתיחם, ובעוד שהן רותחין יטבול בהן כל כליו, כוסות וקערות סכין וקופיץ וכסוי קדירה, כל כלי עץ וכל כלי מתכות, דהילכתא אידי ואידי ברותחין ובכלי ראשון, ובלבד שיהיו משקין רותחין תחילה, ויזהר שלא יטבול הכלי פעמים, פן יחזור ויבלע גיעולו, ואם שוקטין המים מרתיחתן לא תועיל הטבילה, ויזהר שלא תנוח היורה מרתיחתה, לפי שחוזרין ונבלעין לתוכה, והקטנים אע"פ שנגעלו בזה אחר זה כולן טהורין, לפי שכל זמן שהמים רותחין אין כלי שבתוכה בולע אלא פולט, ולאחר הגעלת קטנים חוזר ומגעילה כמשפט הראשון שלא תצטנן אלא מתוך טהרה, וכך השיב מר הילאי ורב האי גאון. ורבי אשיאן אמר צריך לחזור ולהגעילה, ובלבד שישליך המים מתוכה כשהן מרותחין שלא יצטנן ויחזור ויבלע, וידיחנה מיד בצונן, ואף הכלים קטנים צריך להדיחם בצונן כשהן מרתיחין:
סידור רש"י · סימן שנ״ז
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.