והקורא קללות שבתורת כהנים אינו מפסיק בהן, שכן שנינו אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן, מה טעם לפי שאין [אומרים] ברכה על הפורעניות אלא האיך יעשה, כך אמרו חכמים כשהוא מתחיל [מתחיל] בפסוק שלפניהם, וכשמסיים [מסיים] בפסוק שלאחריהם, ואמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל [קללות] של משנה תורה פוסק, מה טעם הללו בלשון רבים אמורות, ומשה רבינו מפי הגבורה אמרן [והללו בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן], והעם לא נהגו לפסוק אפילו באותן של משנה תורה.
סידור רש"י · סימן שמ״ח
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.