וזה הוסד מפי רבינו תנוח נפשו בצרור החיים.
סידור רש"י · סימן שמ״ד
2 קטעים, בנוסח המקורי.
איש יהודי וגו' ומרדכי יצא, ליהודים היתה אורה וכי מרדכי היהודי, שנהגו העם לומר בפה אחד בשעת מקרא מגילה אינו חובה ואינו מנהג אלא שמחת תינוקות, אבל מקרא שלש עשרה מידות שנהגו העם לומר בשעת קריאת התורה בתענית, מנהג כשר הוא לפי שהן דברי חנונים ורחמים והם הם שלש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם (ודין) [ודרך] הוא ששליח צבור מתחיל ראש הפסוק ושותק עד שיפסוק המקרא מפי הציבור ואחד חוזר וגומר, ואינו אלא לרמז לצבור לאמרו, ולא מפני שהוא חובה להתחיל(ם) ולשתוק, וכן נהגו לומר וסלחת לעונינו ולחטאתינו וגו'.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.