בשבת מוציאין שתי תורות, לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור, מפני כבוד הציבור, וקורין שבעה (פרשיות) [בפרשת] היום. ומפטיר קורא אחד מן הנשיאים, יום ראשון יקרא בנחשון, ויום שני יקרא בנתנאל, יום שלישי יקרא באליאב, וכן כולם, ומפטיר ברני ושמחי. ואם באו שתי שבתות בחנוכה, ראשונה מפטירין בנרות דזכריה, שניה בנרות שלמה. וראש חדש טבת שחל להיות בחול, מוציאין שתי תורות, וקורין שלשה בשל ראש חדש, ואחד בשל חנוכה, ואם חל ראש חודש טבת להיות בשבת, התדיר קודם, מוציאין שלש תורות, וקורין ששה בעניינו של יום, והשביעי ובראשי חדשיכם, ומפטיר קורא בחנוכה ובנבואת זכריה [רני ושמחי], והשמים כסאי בטלה, דהא לא קרי מפטיר בראש חדש דלימא הפטרה דיליה. ובמס' סופרים גרסינן שמפטירין בשל ראש חדש, אבל לא נהגו העם כן:
סידור רש"י · סימן שכ״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.