ניקב. תני עולא בר חיננא ניקב [נקב] מפולש במשהו, שאינו מפולש בכאיסר. פי' אניקב ולא חסר קאי, דמכשר תנא דמתניתין, ואתא האי תנא (דמתניתין) [למימר] דאם מפולש שהוא מצידו לצידו, כדי שיראה נקב משני צדדין, פסול, (בין) בנקב כל שהוא, אפילו של מחט, ונקב שאינו מפולש בכאיסר, אם רחב כאיסר פסול, אע"ג שלא חיסר כלום, כגון שתחב בו יתד עבה, ומתניתין בפחות מכאיסר, וכשאינו מפולש:
סידור רש"י · סימן רצ״ה
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.