תנו רבנן הותר אגודו, אוגדו כמין ירק, וליענביה מיענב, הא מני ר' יהודה היא דאמר עניבה קשירה היא, [אי] ר' יהודה אגד מעלייא בעי, האי תנא סבר לה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא. פי' הותר אגודו, של לולב ביום טוב [אוגדו] בכריכה מעלייא בעלמא יכרוך האגד סביב ויתחוב ראשו בתוך הכרך, כמו שאוגדין אגודת ירק, ולא יקשור שני הראשין כאחד (שני) [כשאר] קשרים דקשר של קיימא מאבות מלאכות, וזה של קיימא שאינו חושש להתירו עולמית. וקא פריך וליענביה מיענב אמאי דחקת לי' בכי האי גוונא. וליענביה מיענב דהכי מקויים טפי דאיסור מלאכה ליכא דעניבה לאו קשירה. [ר' יהודה] היא כו', במסכת שבת [קי"ג ע"א] דתניא חבל דלי שנפסק אינו קושרו אלא עונבו, ר' יהודה אומר כורך עליו פונדא או פסקיא ובלבד שלא יענבו. אי ר' יהודה, קשר מעליא (סגי) [בעי] כדתניא לעיל [שאינו] אגוד פסול דגמר מאגודת איזוב, והאי לאו אגד הוא. האי תנא סבר כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא, [בלולב] דאין צריך אגד שמעינן [מהכא דבעינן] בלולב קשר גמור שיקשור שני ראשי האגד ולא אוגדן כאגודה של ירק דלאו אגודה היא, ואפילו רבנן דפליגי עליה דר' יהודה (דאמרינן) [ואמרי] לולב שאינו אגוד כשר, מודו דמצוה לאוגדו כדתניא לעיל משום זה אלי ואנוהו ואוקימנן כרבנן:
סידור רש"י · סימן רע״ו, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.