ש"מ שצריך אדם לדקדק על לולב ואתרוג ביום טוב הראשון, שלא יהא גזול ולא שאול, וכל בני העיר שאין להם אלא לולב אחד ואתרוג אחד, צריך שיהא דעתם כולם ליתנו לכל אחד במתנה בשעת שמברך בו, או כולם [יפקירו] ואותו שיקחוהו לצאת בו יהא זוכה בו מן (העיקר) [ההפקר] ולאחר שבירך צריך שיהא גם הוא מפקירו, או נותנו במתנה לחבירו הרוצה לצאת בו אחריו וכן יעשו כולם, ומי שאינו מדקדק בדבר אינו יוצא ידי חובתו. ובשאר ימות החג, דליתניהו בנטילת לולב אלא מדרבנן, אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו, דהא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון דווקא:
סידור רש"י · סימן רס״ט, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.