נחזור על הראשונות, כל ימות החג מתפללין הושענות על הימים לאחר סיום תפילה זכר לניסוך המים שהיה בא כל שבעה לרצות על המים, אלא שאין מזכירין מוריד הגשם עד השמיני, מתוך שסימן קללה בחגה, כמוזג כוס לרבו, והוא שופך קיתון על פניו, לפי שכל ימי החג אינו אלא במפתה מן הצר להמון טללים ורסיסים, שכן השם לכך הכתוב כתבן. בשביעי שכלו ימי סוכה, מאמיצין לבקש כד"ת בה' פיתיין ורייטיין, ולמחר בשמיני יום הזכרה הוא, ועליו סידרו תפילת עריבה, למלך המספיק מזונותיו לחיילותיו, וכן אמר ר' תנחומא כל שבעת ימי החג מתפללין [לטללים ויום טוב האחרון] על הגשמים, לכך נפטרין מן הסוכה כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם, ואף קרבנו של שמיני יחידי הוא, כלפי אומה יחידה, ילינו הלילה ויתעכבו היום להמטיר להם מים, וכן אמר ר' אלכסנדרי כל שבעת ימי החג התורה מרמזת להם לישראל שאלו מטר מאת ה', והן שלא התבוננו כבשה להם התורה עוד יום אחד לתבוע, ועל זה שתת המשורר מ"ם יו"ד מ"ם שאל ללא קצרה לא הביט דמהם עצרת:
סידור רש"י · סימן רכ״ד
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.