סידור רש״י סימן רכ״ב, ה׳

ברביעי [של חול המועד] כהן קורא ביום החמישי, ולוי ביום השישי, וישראל ביום השביעי, אחרון ביום החמישי וביום הששי, [בחמישי של חול המועד, הוא יום הושענא רבה, כהן מתחיל מלמעלה ביום החמישי, לוי ביום הששי, ישראל ביום השביעי, האחרון ביום הששי] וביום השביעי, הוי דע בעינין שיקרא כהן ביום השישי, ולוי ביום השביעי, וישראל ביום השמיני עצרת, דשמיני יום טוב ורגל בפני עצמו הוא, ואיך אתה בא לקרותו בחול, לכך מקדים הוא לכהן ביום החמישי, כדי שלא יעבור מהם משביעי ואילך, שקרבנות החג כלין שם, ומיהו מי שרוצה לקרותו (שמיני) [ביום השמיני] בשביעי אין מזחיחין אותו, שהרי אותו ישראל שלישי לא לחובת היום בא, [דהא] בחול גמור אין פוחתין מתלתא גברי, ומאי [שינה] זה מראש חודש שהשלישי קורא בו וביום השבת, ואין אנו מקפידין אלא באחרון לבדו שהוא קורא מוסף דראש חדש ובראשי חדשיכם, ותלתא גברי דקרו בחולו של מועד אין אנו צריכין [להקפיד] במה הן קורין, שהרי שלשתן לא לשם חובת היום מעשה מוסף קורא, אלא לקרות בתורה בעלמא הן באין, וכיון שספר תורה מונח לפניהם ופתח לקרות מוסף היום קורין והולכין אף הן באותן קרבנות החג, כמו [שהיו] קורין בשאר התורה, אבל הרביעי הבא באחרונה הוא מיוחד בכל מקום לספר מעשה היום ולקרות הכי, והרי כן בפסח ימים הראשונים קורין בפרשיות הקבועין לימים, כגון משך תורא קדש בכספא, והאחרון מביא ספר תורה לעצמו לקרוא מוסף, ומתוך שהוא בא לשם היכירא ולהוכיח על קדושת היום שהרי בחול אין קורין אלא שלשה, ובמועד נוסף עליהם הרביעי, משום דאמרינן במסכת מגילה, כל דטפי מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא, מתוך כך תיקנו הראשונים שתהא חובת היום נקראת על ידו, ואף ביום עצמו המפטיר שבא להוכיח ולגלות על קדושת היום, דהא אילו היה [חול] לא היה מפטיר, הואיל וקצת יומא בדידי' הוא בא לקרות את המוסף, מאחר שהרביעי מוכן בכל מקום לחובת היום, נכון הדבר ומקובל שיהא הוא קורא כאן בסוכות כולה ספיקי דיומא, שיהא כל הספק שיהא לנו חובת היום נקרא על ידו, שהרי לצורך כן האחרון עולה לספק מעשה היום, לפיכך צריך לקרות בכל יום אותן שתי הפרשיות שהן ספיקן של יום, ואנן לא מצינו בכל הסימנים שקבעו רבותינו בתלמוד כגון משך תורא קדש בכספא, וכולהו אינון שיהא שום פרשת מוסף מעויינת כל עיקר, אבל הראשונים הנהיגו כן לקרות בכל יום טוב ויום טוב מוסף שלו, ויחדוהו לאחרון מתוך שהוא בא להיכירא דיומא כדאמרינן כל דטפי מילתא מחבריה טפי חד גברא, ומנהג כשר הוא לאחוז בו ומחזיקין אותו:

סידור רש"י · סימן רכ״ב, ה׳

על המקור הזה