ופוסקין צדקה ברבים על המתים ועל החיים, אין פוסקין צדקה למתים בכל ארץ אשכנז רק היום לבדו, ואין אומרים יקום פורקן מן שמיא אם לא חל להיות בשבת, אלא לאחר שפסקו הצדקה פותחין בתהילה אשרי, ומחזירין את התורות למקומן, ועומדין למוסף, ומתפללין מגן זכרנו מחיה מי כמוך ובכן ואז, עד המלך הקדוש אתה בחרתנו עד זכר ליציאת מצרים מפני חטאינו עד את מוסף יום הכפורים הזה ובשבת יום המנוח הזה ויום הכפורים הזה וכו', כאמור וביום השבת וגו', עולת שבת בשבתו וגו', ונאמר ובעשור לחודש השביעי וגו', ושליח ציבור כשמגיע לואז צדיקים יראו וישמחו וגו', ויאתיו כל לעבדך וגו', ובמוסף דראש השנה תמצא כל אלפא ביתא, עד המלך הקדוש, אתה בחרתנו, מפני חטאינו, מחול לעוונותינו, עד לפני ה' תטהרו פזמון עד לא מכון, ואחריו עלינו לשבח היה עם פיפיות, אוחילה, והנם כתובים במוסף דראש השנה, אתן תהילה, סדר אתה כוננת, סליחות וידוי עד דברי התורה הזאת, והשיאנו עד מקדש ישראל ויום הכפורים, רצה ומודים, עד עושה השלום, יתגדל תתקבל, ואין אומרין כאן אבינו מלכנו, רק ליוצר ולמנחה כדרך שאר ימים של תשובה, ותיכף לחתימה של אחר המוסף, מיד מוציאין ספר תורה, וקורין בעריות, כדי שישמעו בה כריתות של עריות ויפרשו מהן:
סידור רש"י · סימן רי״ד, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.