תנו רבנן רועה שהרביץ צאנו אחר בית הכנסת, ושמע קול שופר או קול מגילה, אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא, אעפ"י שזה שמע וזה שמע, זה כיון לבו, וזה לא כיון לבו, את שכיון לבו יצא, ואת שלא כיון לבו לא יצא, אין הכל הולך אלא אחר כוונת הלב, שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך (תהלים י' י"ז), ואומר תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה (משלי כ"ג כ"ו). תניא נמי הכי היה עובר אחורי בית הכנסת, או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת, ושמע קול שופר, או קול מגילה, אם כיון לבו יצא, ואם לאו לא יצא, אעפ"י שזה שמע וזה שמע, זה כיון לבו וזה לא כיון לבו:
סידור רש"י · סימן קס״ז
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.