רב פפא בר שמואל הוה מצלי ביחיד, אמר ליה לשמעיה כי נחירנא לך תקע לי, פי' נחירה נוחר בגרונו לסימן שסיימתי הברכה תקע לי, אמר ליה רבא לא אמרו אלא בחבר עיר, פי' לא אמרו שיהא תוקע בכל ברכה אלא בחבורת ציבור, אבל יחיד מברך על כולו ואחר כך תוקע ט' תקיעות. תניא נמי הכי, כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכות, במה דברים אמורים בחבר עיר, אבל שלא בחבר עיר שומען על הסדר ושומען על סדר ברכות. ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו, ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך עליו, ומצוה בתוקעין יותר מן המברכין, כיצד שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין, הולך למקום שתוקעין ואינו הולך למקום שמברכין, פשיטא הא דאורייתא והא דרבנן, (והא) [לא] צריכא דאע"ג דהא ודאי והא ספק, פי' ודאי הוא שאם ילך למקום שמברכין ימצא שם עשרה ויתפלל שליח ציבור ויוציאם ידי חובתן, ואם ילך אצל התוקעין שמא כבר עמדו והלכו לביתם:
סידור רש"י · סימן קס״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.