והשותה מים בסעודה חייב לברך על פעם ופעם שהוא שותה שהכל, דכל שעתא ושעתא נמלך הוא שאין אדם שותה אלא לצמאו ועל ידי הדחק, [לפיכך] אין קבע למים לפטור כל שתייותיו [בפעם] ראשונה, אבל יין שאדם שותה לתאוותו ולהשביעהו ולהברותו אפילו בלא צמא, התם אמרו יש קבע ליין, וכיון דבריך אכסא קמא ושתה אפילו מאה כוסות בלא ברכה באותו מעמד לית לן בה. וכבר פסק רבינו משולם הגדול בתשובותיו אפילו מיא קמיה על השלחן דאיכא למימר כל שעתא דעתיה עילויה, אפילו הכי בריך אכל זימנא, דלעולם אין קבע למים, דאין אדם חוזר ושותה מים מרצונו, אלא אם הצמא דוחקו, כך ראה רבי:
סידור רש"י · סימן ק״כ, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.