וכל שהוא מחמשת המינין חיטה ושעורה דכתיבי בקרא, וכל מינייהו כגון כוסמין ושיבולת שועל ושיפון טחנו ואפאו פת כיון דאישתני לעילוייא שנעשה לחם, אישתני לברכה מיוחדת, בתחילה המוציא לחם ולבסוף שלש שלימות, דהיינו ברכת המזון, ואי אכיל להו במעשה קדירה, כגון טרייש וקראילש, ואכיל להו בלא פת מקמי דליברך המוציא בתחילה בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, דחשיבי מידי דמזון נינהו, ומיהו שלימות לא בעי ברוכי, דלאו לחם נינהו, ופותח ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה וכו'. מחיה כלומר שאדם חי בהן, כלכלה זן ומשביע את הגוף (דמינהו) [דמיני מזון הוא] הואיל ובשלן (דחתים) [וחותם] על הארץ ועל המחיה בשבח הארץ וכמעין פתיחה:
סידור רש"י · סימן קי״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Berlin, 1912
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סידור רש"י, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.