סידור רש"י · סימן י״א, ב׳

ד"א [ונחמתא] כדאמרינן בברכות שמעתי בת קול שמנהמת ואומרת אוי שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתי את בני לבין אומות העולם, אמר לי אליהו לא שעה זו בלבד אומרים כך, אלא בכל יום ויום ג' פעמים אומרים כך, ולא עוד אלא שבכל שעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמא רבא מברך, הק' מנענע את ראשו, ואומר אשרי המלך שבניו מקלסין אותו בביתו כך, ואוי לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שהגלו מעל שלחן אביהם וזהו שאנו אומרים בקדיש תושבחתא ונחמתא, שצריך הוא תנחומין על הצער הזה שהוא מצטער לאחר ענייתן. מפי רבנו שלמה זצ"ל, ונראה שעל שם כן עונין הציבור יגדל נא כח ה' זכור רחמיך ה' וחסדיך, כשמתחיל החזן ביתגדל, על שם מידת רחמים שהקב"ה זוכר באותה שעה: