והנני אשכילך ואורך בתשובת דבר זה, כי בהסתלק האדם מן העוה"ז אל עולם הנשמות שהיא סמוך לפרידתו מזה והיא הנקרא כבוד ה' משם מעולם הנשמות תתעלה הנשמה להתעדן בצרור החיים הנקרא עולם החיים ונקרא נצח כמו שאמרו (תהלים יז) תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח, ואם היא ראויה לעמוד שם לעולם עומדת שם בלא הפסק, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמית, וכאשר איננה ראויה לעמוד שם והיא ראויה לקבל בעולם הגופות מדה כנגד מדה הרי היא חוזרת לעוה"ז לתחית המתים ליטול שכרה עם הגוף בעולם הגופות. ומזה אמר הכתוב (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו לא אמר כל ישיני אלא מישני והם אותם שאינם ראוין להאריך ימים בצרור החיים חוזרין לתחית המתים ושם נוטלין שכרם ומתבוננים בהשגתו ית' ומזדככים בעלוי ההשגה וידיעה עד שראוין לחזור שם ואחר שחוזרים שם משם מתעלים אל העולם הנעלם הוא שכתוב (תהלים מח) הוא ינהגנו על מות:
שלחן של ארבע · סימן ד׳, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shulchan Shel Arba, Warsaw 1878
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שלחן של ארבע, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.