ויש לך לדעת כי שלש סעודות של שבת זמניהם חלוקים, האחד בליל שבת, והשני בשחרית, והשלישי במנחה, לא כאותן שעושין סעודה שלישית בשחרית אחר סעודה וברכת המזון שפורסין מפה וחוזרין ועושין סעודה שנראה סעודת שבת לחצאין ואין כאן הכרה בסעודה שלישית הנפלאה העליונה. אלא זמן הסעודה השלישית בשעת מנחה הוא מדתנן בפרק כל כתבי הקודש (דף קי"ז ב) נפלה דליקה בליל שבת מצילין מזון שלש סעודות. בשחרית מצילין מזון שתי סעודות. במנחה מצילין מזון סעודה אחת. ועוד מדתנן בפסחים (פ"ק דף י"ב) ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ומשיירין מזון שתי סעודות, מכל זה ראיה שסעודה שלישית זמנה במנחה לפי שאותה שעה כבר הגיע זמן איסור חמץ מן התורה משש שעות ולמעלה, ואמר בתוספתא שכל הרוצה לקיים שלש סעודות בארבעה עשר שחל להיות בשבת אוכל מצה עשירה והיא העשויה בשמן ודבש, כי לא אמרו כל האוכל מצה בערב הפסח אלא בלחם עוני אבל מצה עשירה מותר שעדין לא חל עליו חיוב לחם עוני עד הערב:
שלחן של ארבע · סימן א׳, מ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shulchan Shel Arba, Warsaw 1878
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שלחן של ארבע, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.