הרמב״ן ז״ל הפליג בתועלת אמירת עשרה פסוקים אלו וגם לכותבם בקמיעא ויש קונטריס גדול בכ״י מהרמב״ן באופן וסדר וכונת כתיבת הקמיעא. וכתב שהאומרם בכל יום יועיל לו לשמירה ולמצוא חן ולהצלחה. ויכוין שיש בהם צ״א תיבות כמנין יאהדונהי ויש בהם שס״ה אותיות כמנין ימות החמה ושס״ה סימני הקטרת והם כנגד עשר ספירות והתחלתם שם מ״ה ושם הויה בסופה:
שומר ישראל · סימן ה׳
6 קטעים, בנוסח המקורי.
יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי:
ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך:
הטה אלי אזנך מהרה הצילני היה לי לצור מעוז לבית מצודות להושיעני:
ואתה אלהים אדני עשה אתי למען שמך כי טוב חסדך הצילני:
הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה׳ ויהי לי לישועה:
נחלת הכלל · Avodat HaKodesh, Pressburg, 1859
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שומר ישראל, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.