שבלי הלקט · סימן צ״ט, ט׳

ובשם הר"ר מאיר זצ"ל מצאתי אחד מבני החצר שאינו רוצה ליתן חלקו בעירוב נוטלין ממנו בעל כרחו. ובני חצר שגבו קמח לעירובן ונילש ונאפה העירוב מבעוד יום ולא הספיקו לברך עליו עד שחשיכה או ששכחו מלערב עליו אין הברכה מעכבת ומותרין לטלטל על ידי אותו העירוב. וכן מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל שמותרין לטלטל הואיל וגבו ואפו אותו לשם עירוב ואע"פ שלא ברכו עליו ולא אמרו עליו בדין יהא שרא לנא מותרין הן לטלטל בחצר ולא מיבעיא הני בני חצר דכולהו בני דעה נינהו אפי' קטן שגבה עירובי חצרות עירובו עירוב דתנן השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בעירוב אין עירובו עירוב והוינן בה וקטן לא והא אמר רב הונא קטן גובה את העירוב ופרקינן לא קשיא כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצירות אלמא בעירובי חצרות אפילו בגיבוי קטן סגי להו וכל שכן הכא דבני דעת הוו ועירבו. והיכא דלא עירבו אתמול למחר מקני להו נהמא בסלא וסמיך עליה. כי הא דאמר ליה רבה בר חנן לאביי ניקני להו חד ריפתא בסלא אלמא בהכי אית ליה תקנתא והיינו דאמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי משם אביו כל שיש לך להקל בעירובין הקל ואע"ג דקיימא לן בעלמא ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים הכא הוויין ידים וקיימא לן דעירובו עירוב ואע"ג דלא אמרו בדין יהא שרא לנא. ומאי שנא התם דאורייתא הכא דרבנן הלכך עירובן כשר ותו לא מידי עד כאן תשובת הגאון זצ"ל