וכתב אחי ר' בנימין נר"ו נראה לי שמותר לדוך מלח בשבת בקתא דסכינא או בשולי הקערה או לפררה בידיו והוא הדין לפלפלין דהא גבי יום טוב אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנדוכין נידוכין כדרכן ואפי' מלח ואפי' לרב דאמר ליה לרב אדא בר דלא אצלי ודוק דווקא בהטאה ומכל מקום אפי' במכתשת שרי ובלבד בהטאה הלכך בשבת כי דייק ליה בקתא דסכינא או פריר ליה בידא דהוי שינוי דשינוי שפיר דמי. והא דגרסינן בירושלמי ההן דשחיק מלח חסף ופלפלין חייב משום טוחן בההוא דלא משני כל עיקר וכן כתב רבינו ישעיה זצ"ל מהא דרב יהודה ודרבא למדנו שכדרכו במדוך חייב משום טוחן אבל על ידי שינוי בקתא דסכינא שרי אפי' טובא וה"ה למלח ובתוספתא תאנא אין כותשין את המלח במדוך של עץ אבל מרסק הוא בידו של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש. ואי איכא דקשיא לי' כיון דבדרכו חייב משום טוחן על ידי שינוי פטור אבל אסור ליהוי [תשובה] קתא דסכינא שינוי גמור הוא דבין מדוך של אבן למדוך של עץ הוי שינוי כדתנן בפרק קמא דביצה וקתא דסכינא הוי שינוי גמור הלכך מותר לכתחלה כדאמרינן גבי בורר בנפה ובכברה חייב בקנין ובתמחוי דהוי שינוי פטור אבל אסור ביד דהוי שינוי גמור מותר לכתחלה.
שבלי הלקט · סימן צ״ב, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.