וכ' אחי ר' בנימין נר"ו דאין במציצת בשר ופת ולא במוצץ משקה מפירות או מענבים בפיו דרך סחיטה כלל ואפי' תימא דהוי דרך סחיטה לא חמירין מפרישין ופגעין ואין איסור סחיטה שייכא אלא בדבר שדרכו להיות משקה כגון זיתים וענבים וחשיב אבל הכא מאי חשיבות יש לו למשקה בתוך פיו ואפי' אם יתכוון למצוץ המשקה בפיו אוכל הוא חשיב ובטלה דעתו אצל כל אדם וכן כתב בעל הדברות זצ"ל ואפי' למצוץ מן הענבים מותר לכתחלה שאין דרך סחיטה בפיו אבל יניקה בפה לכתחלה אסור וכל דבר שאין דרכן בכך לא גזרו ביה ואינו תולדה. וחלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן וכן זיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ר' אלעזר ור' ישמעאל מתירין והלכתא כוותיהו. ובעל התרומות זצ"ל כתב גיגית מלאה ענבים בעוטין ויש הרבה יין צלול בגיגית ושוהא שם שבוע או יותר מותר ליקח בשבת מן היין שבגיגית אע"פ שכל שעה יוצא מן הענבים השחוקים כיון שמערב שבת הי' שם כבר יין הרבה צלול בגיגית ואותן יין שיוצא בשבת כיון שיוצא מעט מעט מתערב ומתבטל ביין שכבר יצא ולא הי' מעולם בעין היין היוצא בשבת דנאסר אותן מטעם שדבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל וכן כשהענבים שלימין ונותנין יין צלול עליהן אע"פ שהענבים מתבקעים ויוצא מהן יין בשעת יציאתו מתערב ומתבטל ביין צלול של היתר. ומחוסרין זיבה דאסור היינו כי ליכא יין צלול [מע"ש] ומתמצה בשבת מן הענבים המרוסקין וכן הענבים שדורכן היטב והוציא מהן יין ונתן שם מים שרי ואפי' לא נתן שם מים והיין זב ומתמצה מאליו כיון ששחקו תחלה היטב שרי:
שבלי הלקט · סימן צ׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.