ובשאילות חלום ששאל הצדיק ר' יעקב ממוריי"ש זצ"ל מצאתי שאלתי במקום שאין עשרה להשלים מניין אם מותר לעשות סניפין מאותן שהגיעו לחינוך כמו בן עשר ואחד עשר מאחר שבני חינוך דרבנן ותפלה דרבנן או אסור לעשות כן והשיבו לו הקטנים עם הגדולים יוסף ה' עליכם. והנראה בעיני שאין קטן עולה למניין עשרה. וכן כתב רבינו ישעיה זצ"ל עשרה בני אדם שעומד אחד מהם חוץ לפתח בית הכנסת ותשעה בתוך בית הכנסת אין מצטרפין כמו ששנינו גבי פסח מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ פי' אגף נקרא כל חלל השער מקום שהדלת שוקף בו ואגף עצמו לא ידענו היאך נדון אם כלפנים אם כלחוץ ואמרינן עלה אמר רב יהודה אמר רב וכן לתפלה פירוש שהעומד מן האגף ולחוץ אין מצטרפין מן האגף ולפנים מצטרף ופליגא דר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהן שבשמים. ופסק ר' ישעיה זצ"ל כרב יהודה אמר רב דהכי אמרינן בפרק כל גגות העיר גבי חצר גדולה שנפרצה לקטנה תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין. פי' מפני שהקטנה נמשכת אחר הגדולה ואין הגדולה נמשכת אחר הקטנה כל שכן הכא דאיכא שער ודלתות דלא מצטרף מן האגף ולחוץ. ופי' ר' יהודה אחי שני נר"ו אגף עצמו לענין תפלה כלפנים דהא לענין שבת אמרינן פתח פתוח כלפנים בענין אסקופה משמשת שתי רשויות. וכל דבר שבקדושה שהתחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר. דאמרינן בירושלמי דמגילה מכוון דתנינן אין פורסין על שמע ליידא מי לא תנינן אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה לכן צריכה כהדא דתנינן אין פורסין על שמע פחות מעשרה התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר ועל כולם הוא אומר ועוזבי ה' יכלו הא למדת שאם התחילו ויצא אחד מהם גומר וכן כתב רבינו נסים זצ"ל במגילת סתרים ומשמע לשון הירושלמי שאם התחילו ביוצר אור בעשרה ויצאו מקצתן גומר ואומר קדושה עד גאל ישראל אבל אינו מתחיל להסדיר שמונה עשרה בקול ולומר עוד הקדושה ועל כן הפסיק וחילוק ביניהם אין פורסין על שמע פחות מעשרה התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר דווקא מה שהתחיל גומר. אבל אין עוברין לפני התיבה להתחיל י"ח בפחות מעשרה דכל חדא מצוה באנפה נפשה התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר. כלל הדבר גומר קדיש או קדושה או קריאת התורה שהתחילו מתחלה בעשרה אבל אין מתחילין בדבר אחר עד שיהיה עשרה:
שבלי הלקט · סימן ט׳, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
