וכתב ר' בנימין אחי נר"ו דוקא שלג וברד אסור לרסק משום שהוא מוליד משקה שלא היה בעולם ודומה לסחיטת פירות אבל השואב מים מערב שבת ובבקר מצא אותן קרושין מותר לרסקן ואין בו משום תולדות משקה הא למה זה דומה להא דתניא מביאה אשה פך שמן ומניחתה כנגד המדורה לא בשביל שיבשל אלא בשביל שיפשר ואפילו ברד ושלג לא נאסרו אלא לרסקן ביד דהא קתני סיפא אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש. יש אומרים שהנוטל ידיו בשבת צריך לשומרן עד כדי שיהיו סמוכין לינגב ואח"כ יקנחן במפה שמא יבא לידי סחיטה.
שבלי הלקט · סימן פ״ה, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.