ור' בנימין אחי נר"ו כתב שתחילת אמירתו היתה בלשון עברי כמו שאמרנו למעלה ולא עוד אלא כל שעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמו הגדול מבורך כו' ובכמה מקומות מצאתי באגדה נמצא בלשון הזה. ובימי שמד גזרו שלא יאמרו שמו הגדול מבורך. לכך הנהיגו לאמרו בלשון ארמי שלא היו האויבים מכירין בו ואע"פ שבטלה השמד לא רצו להחזיר הדבר לישנו בלשון עברי כדי שלא ישתכחו הנסים והנפלאות וכדי לעשות פומבי לדבר. ואין פוחתין מז' קדישין בכל יום. והגאונים ז"ל סמכום על שם שבע ביום הללתיך:
שבלי הלקט · סימן ח׳, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.