ומה שנהגו לפרוש מפה על השלחן כדתניא ושוין שאין מביאין את השלחן אלא אם קדש ואם הביא פורש מפה ומקדש פי' כדי שיבא השלחן לכבוד השבת ויש מפרשין שעל כן פורשין מפה על השולחן בשעת קידוש שכיון שמותר לקדש על הפת וזה מקדש על היין אם יהא הפת מגולה יהיה לו כעין פגימה על כן פורש עליו מפה ומכסהו. ויש נותנין טעם לדבר זכר למן שהיה הטל חופה אותו מלמעלה ומלמטה כדכתיב ותעל שכבת הטל וגו' וכתיב ובבקר היתה שכבת הטל וגו' וכן מפורש ביומא. מהו מחספס טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמי שמונח בחפיסה וצריך לתת על השלחן ב' ככרות שהרי הוא צריך לבצוע על שניהם דאמר ר' אבא צריך אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת מאי טעמא לחם משנה כתיב אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא היה שקיל תרתי ובצע חדא [אמר לקטו כתיב] וכשבוצע בוצע בעין יפה דאמרי' ר' זירא בצע אכולי' שירותיה:
שבלי הלקט · סימן ס״ח, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.