וצריך אדם ליזהר שלא לאכל בערב שבת מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב דתניא לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך ואע"ג דקיימא לן דהלכתא כר' יוסי מאן דעביד כר' יהודה טפי עדיף משום כבוד שבת ואם התחיל בסעודתו מבעוד יום וקדש עליו היום פורש מפה ומקדש דאמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי אלא פורש מפה ומקדש פי' אין הלכה כר' יהודה דאמר מפסיקין לגמרי דהיינו בברכת המזון כדי להפריש בין סעודת חול לסעודת שבת ולא יראה כי הוא גומר סעודת חול אין הלכה בזה כמותו שאינו צריך להפסיק בברכת המזון ואין הלכה כר' יוסי שמתיר לגמור סעודתו קודם שיקדש שאסור לאכול בלא קידוש כיון שקידש היום אלא פורס מפה ומקדש וגומר סעודתו ואינו צריך להפסיק בברכת המזון.
שבלי הלקט · סימן ס״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.