ואחי ר' בנימין נר"ו כתב מה שנהגו לומר בעמידה לפי שעכשיו סיימו תפלת לחש והן נמצאין עומדין וצריכין עוד לעמוד בברכה אחת מעין שבע ולא מטעם עדות והאומר אותו מיושב לא הפסיד וראיה לדבר קדוש היום שאומרים אותו בישיבה מכל מקום אין להשיג גבול ראשונים. וברכה אחת מעין שבע אין היחיד רשאי לאומרו אלא אומר ויכולו עד אשר ברא אלהים לעשות ודיו. והכי שדר רב עמרם גאון זצ"ל דכי תיקנו רבנן ברכה אחת מעין שבע בצבור ומשום סכנה דאי איכא גברא דאיעכב למיתי לבי כנישתא ואשכח צבור דמצלי בלחש קרי ק"ש ומצלי בהדי דמטרחי צבורא ונפיק בהדא צבורא ולא מיתזיק.
שבלי הלקט · סימן ס״ו, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.