הקשה רבינו תם זצ"ל מהא דתנן נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה ואפי' מערב שבת ואין צריך לומר בשבת הא למדת [שגרם] כיבוי אסור ותירץ אחי ר' בנימין נר"ו דלא דמי ניצוצות להנך נרות דניצוצות לאלתר דנפלי מיד מיכבי וכדמפרש בגמ' מפני שמקרב את כבויו ואפי' רבנן דמקילי טפי בפרק כל כתבי הקודש כדתנן עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין רקנין בשביל שלא תעבור הדליקה בכי האי גוני דנציצות אסרי ואפי' ר' יוסי דמחמיר טפי כדתנן ר' יוסי אוסר בכלי חרש חדשים מלאין מים בכי האי גוונא דנרות יש לומר דשרי דלא דמי אלא לכלים ישנים המלאין [מים] דכד אתיא דליקא לגביהו מכבו. ואפי' ר' יוסי לא אסר אלא בחדשים שהן נשברים קודם שתבא אליהם הדליקה אבל בישנים שרי. והכי מתוקמא בסוף פרק כירה.
שבלי הלקט · סימן ס״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.