ותימה לאחי ר' בנימין נר"ו שאם תאמר שהברכה חשיבה קבלת שבת אם כן יהא אסור להדליק שהרי צריך לברך קודם הדלקה דקיימא לן כל הברכות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. ואם תאמר האי עובר לעשייתן לאפוקי אחר עשייתן דלא. אבל בשעת עשייתן יכול לברך. והאי נמי יכול לברך בעוד שמדליק ונמצאת ברכה והדלקה כלין בבת אחת ושובת מיד. מכל מקום לא מצינו שדחקו חכמים דוחק כזה ובהדיא תניא שש תקיעות תוקעין ערב שבת תקיעה ראשונה לבטל מלאכה שבשדות. שנייה לבטל מלאכת עיר וחנויותיה. שלישית להדליק את הנר ושוהא כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת. הנה בפירוש לא מצינו קבלת שבת בהדלקה. וחבר אחד התריס דוקא כשהיו תקיעות נוהגות לא היתה קבלת שבת בהדלקת הנר. אבל השתא שאין תוקעין הויא קבלת שבת בהדלקה. ולא נזהר שתשובתו בצדו כיון דמקיש הדלקת הנר לתקיעת שופר הלא נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת להוליך שופרו בראש גגו הכא נמי נתנו לו שיעור להניח את נרו.
שבלי הלקט · סימן נ״ט, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.