אבל אני שמעתי מפי ר' הכהן שהר"ר שמואל דשמריג וחביריו היו עוסקין בברכת התורה ואתא עליהו ר' עזריאל אמר להן במאי עסקיתו אמרו לו בברכת התורה. אמר להן כתוב בירושלמי והוא ששנה לאלתר כלומר שאינו נפטר באהבת עולם אלא א"כ שנה לאלתר. אבל אם לא שנה לאלתר שהסיח דעתו ממנה ועסק בצרכיו צריך לברך עליה ולעיני נראה לי זה הדעת. דאם כן הוא שאין לתורה שעה קבועה וכל היום הוא חובתו כמו שנאמר והגית בו יומם ולילה אפי' משחרית לשחרית לא יברך עליה ואם תאמר שהשינה מפסקת אם כן אפי' ביום נמי מי לא בעי מינם מי לא בעי למיעל לבית הכסא אלא שאין בנו כח להכריח דברי הרב שהורה על זאת הברכה לא תשא אבל ברכה אחרונה שהזכרת כמה ימים שהי' ספק בידי. אך מי יאמר לנו שזה הירושל' עקר. מדוע לא יברך כל זמן שירצה להפטר מדברי תורה ולעסוק בצרכיו. ואני אין בי כח להשיב על דברי הר"ר יהודה זצ"ל שאוסר לברך ברכת התורה. ולמי שאומר שצריך לברך אם הי' אדם יושב על שולחנו או עוסק בעסקיו ובא אדם ושאל לו בדבר הלכה. בודאי אם הי' מקום הטנופת אינו לא מקום תורה ולא מקום הלכה. אך אם הוא מקום נקי להשיב בו דברי תורה צריך לברך ברכת התורה קודם שישיב את שואלו.
שבלי הלקט · סימן ה׳, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.