והנראה בעיני כדברי בעל היראים ז"ל שלא לאוסרה בהנאה לעולם דמאי שנא ערבה מלולב ואתרוג. ושאר תשמישי מצוה דנזרקין ומיהו בזמן שבית המקדש קיים שהיו זוקפין אצל המזבח אפשר שהיתה אסורה בהנאה אבל בזמן הזה אין קדושה לאחר מצוותה ולכל היותר אותו היום לבד אסורה בהנאה מיכן ואילך מותרת:
שבלי הלקט · סימן ש״ע, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.