ודוכתא דמצלי בי עשרה ולית להון שבעה גברי דידעי למקרי בס"ת קרי כל גברא תרי ותלת זמני ושפיר דמי. חדא דלא ליבטל מנהג של ישראל ועוד לאשמועינהו להנך דלא גמירי דלית בי' משום מוציא שם שמים לבטלה כך אמר רב נטרונאי גאון ז"ל וכן כתב רבינו נסים ז"ל כשנוטלין ספר תורה בשבת ואין מי שיודע לקרות אלא ג' או ד' דבר זה מפורש בתוספתא דמגילה. בני הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב עומד וקורא ויושב אפי' ז' פעמים וראוי לקרותו לאחר שעמד וישב ולא עוד שהוא עומד בספר תורה במקום קריאתו כדי שיתנכר הדבר לבני הקהל והר"ר מאיר נר"ו פירוש הני מילי קודם גזרה שגזרו לברך לפניה ולאחריה מפני הנכנסין מפני היוצאין שהראשון הי' מברך לפניה והאחרון מברך לאחריה והאמצעיים לא הי' מברכין על כן כשהי' אחד קורא במקום שבעה הי' צריך לישב ולחזור ולישב על כל פעם כדי לעשות הפסק והכר לשבעה קריאות ונראה כשבעה בני אדם אבל עתה שמברכין כל אחד ואחד אין לך הפסק גדול מן הברכה וכל זה שכתבנו לענין שבעה והוא הדין לענין שלשה:
שבלי הלקט · סימן ל״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.