ועוד כתב מה שמברכין על הלולב בעמידה לפי מה ששנינו ובחג נידונין על המים וארבעת מינין הללו הן סניגורין הבאין לרצות על המים ומצות בעל דין בעמידה ועוד שהרי צריכין לנענע בו בקריאת ההלל ומצות ההלל בעמידה אם כן אין לחלק בין סופו לתחלתו. ומצות לולב כל היום כדתנן כל היום כשר לנטילת לולב ותנן מי שבא בדרך ואין בידו לולב לכשיכנס לביתו יטול על שלחנו לא נטל שחרית יטול בין הערביים שכל היום כשר ללולב מדקאמר מי שבא בדרך שמע מינה דביום טוב עסקינן דהוא דרבנן ואפילו הכי מפסיק סעודתו והוא דליכא שהות ביום והוא הדין יש לומר ביום ראשון. ומצוה להפסיק שמא יפשע מיהו אם לא הפסיק נוטלו בין הערביים:
שבלי הלקט · סימן שס״ו, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.