וארבע מינין הללו מעכבין זה את זה כדתניא ומניין שמעכבין זה את זה ת"ל ולקחתם לכם לקיחה תמה בעינן והני מילי בזמן שאין לו כל המינין הללו ארבעתן אבל יש לו כל המינין הללו אין מעכבין ואע"פ שנטלן זה אחר זה ואמר רבה לא לינקוט אינש הושענא בסודרא דבעינן ולקחתם לכם וליכא רבא אמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה והלכתא כרבא והני מילי בסודרא אבל במנא לא. ואמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בו אתרוג של מצוה מותר להריח בו מאי טעמא הדס שלריחא עביד כי קא מקצי ליה מריחא קא מקצי ליה אתרוג דלאכילה עביד כי קא מקצי ליה מאכילה קא מקצי ליה:
שבלי הלקט · סימן שס״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.