תנו רבנן פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה אתרוג ואימא פלפלין דתניא ר' מאיר אומר ממשמע שנא' ונטעתם איני יודע שעץ מאכל ומה תלמוד לומר כל עץ עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה פלפלין ללמדך שאין ארץ ישראל חסירה כלום משום דלא איפשר היכי נעביד לינקוט חדא לא מינכרא לקיחתה לינקוט תרתי תלת פרי אחד אמר רחמנא ולא שנים ולא שלשה פירות הלכך לא אפשר. ר' אומר אל תקרי הדר אלא הדיר מה הדיר של בהמה יש בה גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין אף אתרוג יש גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין ואוקימנא שבאים קטנים ועדיין גדולים קיימים. בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא הדר באילנו משנה לשנה. ור' אבהו אומר אל תקרא הדר אלא הידור שכן בלשון יון קורין למים הידור ואיזה אילן הגדל על כל מים ועושה פירות הוי אומר זה אתרוג פי' קבלה היתה בידיהן הלכה למשה מסיני שפרי עץ הדר היא אתרוג וכל אחד ואחד היה מפרש משמעות דקרא וסימן שקיבל מרבו ומסורת שהיה בידו מאבותיו הלכה למשה מסיני. ותניא ארבעת מינין שבלולב כשם שאין פוחתין כך אין מוסיפין לא מצא אתרוג לא יבא לא פריש ולא רימון ולא דבר אחר ואמרינן עלה פשיטא מהו דתימא לייתי דלא לישתכח תורת אתרוג קמ"ל דא"כ נפיק מיניה חורבא זמנין דאיכא ואתי למיסרך:
שבלי הלקט · סימן שנ״ט
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.