והנך לולבים הגדילים בבתי ע"ז רשאין לצאת בהן והא דתנן של אשירה ושל עיר הנדחת פסול איתוקמה לה באשרה דמשה דבת שריפה היא דכתיב ואשיריהם תשרפון באש שהאילן לעצמו נעבד לשם ע"ז דהוי דומיא דעיר הנדחת דכיון דלשריפה קיימי כמאן דשריפי דמי וכתות מיכתת שיעורייהו. והא דגרסינן בחולין פרק כסוי הדם של ע"ז לא יטול ואם נטל לא יצא אית דמפרשי ליה באשירה דמשה דומיא דעיר הנדחת ואית דגרסי התם של עיר הנדחת לא יטול ואם נטל לא יצא.
שבלי הלקט · סימן ש״נ, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.