ורבינו תם פי' מפני הנשר שלא ינשרו עליו והוי חמתה מרובה מצלתה וכיון דלדעת כן עושה אם כן בדעתו שאם ינשרו עליו וסדין מחזקם רוצה הוא להכשיר בסדין והיא פסולה מאחר שדבר מקבל טומאה מחזיק העלין התלושין ודבר זה אין לגזור אלא בפרושין מפני הנשר להכי אמר רב חסדא לא שנו אלא מפני הנשר אבל לניאותה כשרה והוא הדין פורש מפני נשירת טינוף עלין כשרה דחד טעמא הוא. וכן מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל ולשון רבינו [שלמה] זצ"ל נראה בעיני דאי תימא דפירש סדין כדי להחזיק העלין שלא ינשרו ותהא חמתה מרובה מצלתה פשיטא דפסולה כיון דהוי סדין צורך לסכך דהוי דבר המקבל טומאה ולא איצטרך לתנא לאשמועינן הכא דהא אשמעינן לעיל דתנן כל דבר המקבל טומאה ואין גידוליו מן הארץ אין מסככין בו אבל לפי' רבינו שלמה זצ"ל אתי שפיר דאע"ג דלא הוי צורך לסכך אלא שעשאה לאהל עראי בעלמא מפני החמה או מפני הרוח המשיר את העלין לפי שעה אפי' הכי כיון דלשם אהל עשאה פסולה:
שבלי הלקט · סימן של״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.