שבלי הלקט · סימן ל״ג, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וכהן שהמיר דתו לעבודת כוכבים וחזר בו אם ראוי לישא את כפיו ולקרות בכהן ולהיות חשוב כשאר כהנים אם לאו דבר זה נשאל לרבינו נטרונאי גאון זצ"ל והשיב כהן שהמיר דתו לעבודת כוכבים וחזר בו לא ישא את כפיו ולא יקרא כהן מ"ט דכי יהבי ליה מן שמיא מעלה בזמן דקאי בקדושתיה כדכתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון והאי כבר אחליה לקדושתיה ומאן דפריס ידיה צריך שיהא מיושר בדרכיו ומצויין באורחותיו. וצרכינן למחתם ברכתא מן שמיא על ידיה כדאמרינן כהנים דמברכין את ישראל והקב"ה חותם על ידיהם וזה כיון שחילל קדושתו מה הנאה יש בנשיאות כפים והיאך יברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן והוא חילל קדושתו ולקרות בכהן נמי דעבדו ליה רבנן מעלה מפני דרכי שלום בעלמא כדתנן אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל אי הוה בקדושתיה קמייתא הוה קרי ראשון והשתא הואיל ואידחי אידחי ואשכחנא כהנים דפלגין יקרא לישראל למקרי מקדמתייהו ושרי. דהא רב קרי בכהני ורב הונא קרי בכהני במקום רב אמי ורב אסי. ומנלן דאמרינן בכהן הואיל ואידחי אידחי דתנן כהנים ששימשו בבית חוניו אל ישמשו בבית המקדש בירושלים ואין צריך לומר דבר אחר דכתיב אך לא יעלו כהני במות אל מזבח ה' אשר בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם הרי הן כבעלי מומין וחולקין ואוכלין אך לא מקריבין וחלות שרי ליה למיכל מידי דהוי אכהן בעל מום וכן מצאתי בשם רבינו יוסף טוב עלם זצ"ל דאסור לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.