שנו חכמים יום הכפורים אסור באכילה ושתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. הני חמשה ענויין כנגד מי כנגד חמשה עינויים שבתורה וכל הני איקרי עינוי אכילה ושתיה דכתיב ויענך וירעיבך ויאכילך את המן ושתיה בכלל אכילה והא דאמרינן אסור באכילה לא אמרו אלא חצי שיעור אבל כשיעור ענוש כרת וכמה שיעורה כדתנן האוכל ביום הכיפורים ככותבות הגסה כמוה וכגרעינתה חייב והשותה מלא לוגמיו חייב ומפרש בירושלמי מדקאמר כמוה וכגרעינתה זאת אומרת שצריך למעט חללה. ועוד מפרש התם כל אכילות שבתורה בכזית והכא בככותבות ומשני דהא לא כתיבא ביה אכילה אלא עינוי דכתיב וכל הנפש אשר לא תעונה וקים להו לרבנן דבככותבות מייתבא דעתיה בבציר מהכי לא:
שבלי הלקט · סימן שי״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.