שבלי הלקט · סימן ש״ג, ב׳

כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל שאלו מקמי ריש מתיבתא המברך ביום ראש השנה על תקיעת שופר בתר ספר תורה והשיח צריך לברך על התקיעות שעל סדר ברכות אי לא. ואהדר להו הכי חזו רבנן שגוערין בזה ששח עד שלא יתקע על סדר ברכות אבל לחזור ולברך אינו חוזר ולא דמיא הא לתפלין דאמר רבה בר רב שילא אמר רב חסדא שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך דהנך ב' מצות נינהו דתנן תפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד ולא עוד אלא דלא הדר ומברך ברכה קמייתא אלא ברכה אחריתי הוא דמברך דמקשינן שח אין לא שח לא והא שלח ר' חייא בר הונא משמיה דר' יוחנן על תפלה של יד אומר להניח תפלין ועל של ראש אומר על מצות תפלין ופרקינן אביי ורבא דאמרי תרווייהו לא שח מברך אחת שח מברך שתים ואעפ"כ קשה להשיח כדתניא שח בין תפלה לתפלה עבירה הוא בידו וחוזרין עליו מעורכי המלחמה וכל שכן כי האי גוונא ששח בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד שאינו חוזר ומברך שמצוה אחת הוא ולא עוד שלא הוא לבדו חייב שלא להשיח אלא כל הקהל חייבין שאין זה מברך וצונו לתקוע אלא לשמוע ושליח צבור ככל הקהל הוא בדבר זה ולא דמיא הא לתפלין וסוכה שאדם מברך כמה פעמים ביום דהנך כל זמן שהוא בא לסוכה ויושב וכל זמן שמתקן את התפלין היא מצוה בפני עצמו וזו מצוה אחת היא בא וראה שהרי ההלל מברכין קודם לקריאתו ואעפ"כ בין פרק לפרק פוסק ולא הוצרך לחזור ולברך.