והר"ר אלחנן זצ"ל השיב. ישכיל אדוני כי על קטנים אנו מברכין אשר יצר כי אינו נראה לחלק בין גדולים לקטנים לענין אשר יצר. אבל נטילת ידים אינו מברך על הקטנים כי אפי' נטילת ידים אינו צריך. אפי' אם רוצה לעסוק בדבר קדושה או בעבודה היכא דלא שפשף בניצוצות שברגליו כדמשמע ביומא פ' אמר להם הממונה. ובגדולים צריך לברך על נטילת ידים ואשר יצר. והנראה בעיני כהוראת רבינו יצחק זצ"ל שאין מברכין על נטילת ידים אלא לסעודה ולתפלה ולשחרית. וכן כתבתי בשם רב נטרונאי גאון זצ"ל בהלכה א':
שבלי הלקט · סימן ג׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.