אמר אברהם המחבר הנה נא הואלתי לדבר בעבור היות כבוד המקום מלא כל מקום ולא יוכל אדם להשמר בכל מקום הוכן לו מקום שיהיה קבוע לתפלתו והוא חייב לכבדו גם חייב הוא האדם להודות ולשבח לאלהיו בכל רגע כי חסדו עמו בכל חלקי הרגע שיחיינו ויתענג בהרגשות. רק בעבור היות האדם מתעסק בעסקי העולם הושם לו זמן שיתפלל בו והם עתים ידועות ערב ובקר וצהרים כי מי שיש לו עינים ידע עת צאת השמש ועת נטותו ועת בואו על כן כשיתפלל האדם חייב שישמור פתחי פיו ויחשוב בלבו שהוא עומד לפני מלך אשר בידו להמית ולהחיות על כן אסור לו לאדם שיתפלל ויכניס בתפלותיו פיוטים לא ידע פירושם ולא יסמוך על המחבר הראשון כי אין איש אשר לא יחטא או המעתיקים חטאו והטוב בעיני שלא יתפלל אדם בהם כי אם התפלה הקבועה ויהי דברינו מעטים ולא נענש בדין.
שבלי הלקט · סימן כ״ח, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
