תשובה. הא דאמר ר' יוחנן באבילות דעלמא דברים שבצנעה נוהג בשבת התם הוי טעמא משום דכיון דחיילא עליה אבילות כבר מעיקרא קודם השבת אינה פוסקת לענין תשמיש דאע"ג דשבת לא חזיא לאבילות הני מילי במידי דפרהסיא משום כבוד השבת אבל למילי דצנעה חזיא דלא מנכרא מלתא וליכא זילותא דשבתא וקובר את מתו ברגל נמי דנוהג בו דברים שבצנעה אין ראיה משם לט' באב דשאני בין אבלות ישינה לאבילות חדשה כמפליג ר' אשי בפרק החולץ לענין אירוסין ובירושלמי נמי גרסינן בתענית ובכתובות בפרקי קמא שמואל אמר אפי' בט' באב יארס שמא יקדמנו אחר הילכך הואיל ונדחה ידחה לגמרי אפי' בשבת להתיר דברים שבצנעה דלא מסתבר לעשותו כיום קבורה ואף לא כיום מיתה אפי' לתנא קמא דפליג עליה דרשב"ג במי שמתו מוטל לפניו. דאין זה יום חורבן ממש אלא מענין המאורע שהוכפלו בו צרות הוקבע לדורות זכר לדבר שעבר כבר וכיון דאבילות ישינה היא ונדחה ואשכחן דאקילו ביה רבנן בעלמא בשבת נמי מקילינין בה לומר הואיל ואישתרי במילי דפרהסיא דאוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו אשתרי נמי במילי דצנעא.
שבלי הלקט · סימן רס״ו, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.